חירות מקשה

11 # תשרי תשע"ט ספטמבר 2018 15 ענווה שהפנימה את התועלת הנלווית לגיוון אנושי ותרבותי ואת תרומתו של גיוון כזה לשגשוגה והתפתחותה של החברה, ופקחה את העיניים אל העוולות והזוועות המתחוללות כשהחוק ו'הטוב' מזדווגים זה לזה . אין כמו היהודים לעניין ההכרה בערכה של התפתחות זו, שכן רק מעטים סבלו כמותם מהיעדרה ; ואכן הוגי הליברליזם הקלאסי שניסחו והרימו על נס את העיקרון הנזכר, הרבו להתייחס ליהודים במסותיהם . כנגזרת מרכזית מהעיקרון המאגד את תפיסת עולמם – עליונותה של החירות – החלו הוגים אלה לקדם את מושגי חופש הדת, המצפון והביטוי, ודרשו את אי- התערבותה של המדינה בחיי הפרט . כך התגבש העיקרון שהיה לקו פרשת המים בין אירופה הנחשלת הימי-ביניימית לבין 'המערב' המוביל את העולם למן העת המודרנית : עקרון הסובלנות . זה לא נוח נוטים לחשוב על סובלנות ( כמו גם על זכויות אדם ) כגורם משחרר, המעניק לבני האדם דרור והופך את העולם למקום שנעים יותר לחיות בו ; אולם זהו רושם מטעה, כיוון שבעבור רוב האנשים, כלומר בני חברת הרוב, השפעתה של הסובלנות הפוכה בתכלית . אדם הנמנה עם קבוצת הרוב הדומיננטית, היינו מי שאורחות חייו עולים בקנה...  אל הספר
המרכז לחרות ישראל