שלוש–עשרה שנים של תבערה

11 # תשרי תשע"ט ספטמבר 2018 11 היא מופת של כישלון : דבר ממה שחסידי ההתנתקות מעזה קיוו לו לא התממש, רוב האזהרות של מתנגדי המהלך התגשמו ; בהיבטים מסוימים, המציאות הנוכחית אפילו גרועה מהפחדות העבר . היעדרה של הסכמה על הכישלון נובע מאחד משניים . יש כאלה שאוחזים באידיאולוגיה הרואה בכיבוש עם זר את הרע המוחלט ; אידיאולוגיה כזו אינה יכולה להכתיר ככישלון מהלך שביסודו עומדת נסיגה של כוחות הכיבוש . ויש, לעומת זאת, כאלה שמה שמניע אותם אינו אידיאולוגיה אלא תקווה : תקווה שהעתיד עוד צופן לנו פתרון של שתי מדינות . אם וכאשר החזון הזה יתממש, ויביא את השלום המיוחל – כך מאמינים אנשי התקווה – נתבונן אחורה על ההתנתקות ונבין שמדובר היה בחבלי לידה הכרחיים, או בטעות טקטית מינורית שהעניקה רווחים אסטרטגיים מאז'וריים . אך לא האידיאולוגיה ולא החזון שייכים למעגל המוליד הערכת מציאות מפוכחת ; בעיניים של הערכה כזו, כאן ועכשיו, היציאה מעזה הייתה ועודנה כישלון חרוץ . אני חוזר אל תמונת בתי הכנסת השרופים . זוהי תמונה שכמסה בתוכה את זרעי הכישלון והמחישה כי הוא בלתי נמנע . העובדה שהעזתים פירשו את ההתנתקות כחולשה ישראלית, וח...  אל הספר