234 שיחה עולמית אבל הם טעו בכל הסוגיות האפשריות במזרח התיכון, ממש כמו שג׳ורג׳ וו׳ בוש טעה עד כדי אסון בעניין עיראק . ההבדל הוא שאז אמריקה עוד עמדה בהבטחותיה לבעלות בריתה, רוסיה עוד לא נכנסה למזרח התיכון, ואיראן לא התפלשה בכסף שהזרמנו לה לבניית פצצה״ . חמור אף יותר, גורס סמית, הוא מסע ההפחדה שממשל אובמה נקט כלפי מבקריו . ״הוא גרם לאנשים כמו קיטינג, דניס רוס או אהרן דוד מילר להרגיש שלא בנוח לומר משהו בעניין, אף כי בשיחות פרטיות הם השמיעו את ספקותיהם . הוא עשה זאת באמצעות פנייה למגזר פעיל פוליטית בציבור האמריקני, שהיה מודאג מתוכנית הגרעין האיראנית : היהודים, ובפרט היהודים הדמוקרטים . הם כונו בעלי נאמנות כפולה, מחרחרי מלחמה, אסירים בידי נדבנים ושתדלנים, ואפילו ניאו-שמרנים״ . סמית, שבעצמו היה מבקר עקבי ואמיץ של אובמה ושל העסקה עם איראן, טוען שארה״ב נזקקה ליהודים דווקא ברגע שהם החליטו שהנאמנות למפלגה ולנשיא חשובה מהנאמנות לתבונתם . ״קונפורמיסטים משני צידי המפה, כאלה שמפחדים לומר את מה שהם חושבים או אפילו לחשוב, יש לאמריקה די גם בלעדיכם . אמריקה צריכה את היהודים משום שהם חושבים אחרת ויכולים ל...
אל הספר