9 # ניסן תשע"ח אפריל 2018 23 זאת, כמו כל זרם חלוצי בעל גאווה עצמית, במכינות נשמעת ״מנגינה״ אופיינית, ורוח אופיינית מרחפת על רובן . קודי הלבוש וההתנהלות ברורים למדי . חניכי המכינות המצויים לומדים, שרים ונראים באופן דומה . ישראל השקופה לא נמצאת במקומות הללו . כך, לדוגמה, חניך מסורתי מעדות המזרח יתקשה מאוד להכניס לפלייליסט המכינתי את אבנר גדסי או זוהר ארגוב . היבטים אלה לא נעלמו מראשי המכינות השנתיות . מכינות אלו מנסות לשלב גוונים שונים בחתך החניכים, ויש לכך הצלחה מסוימת – אך בקנה מידה קטן . בתמונה הגדולה אין שינוי מהותי . הדבר נובע מהפן התשתיתי . בתצורתן הנוכחית המכינות אינן יכולות להתאים לאוכלוסיות השונות ( בדגש על שונות ולא רק מוחלשות ) . שכר הלימוד הגבוה, והתמשכות התוכנית על פני שנה, הם תקרת זכוכית לרבים . שילוב הזמן והמחיר נראה לא סביר להורה הישראלי הממוצע ומונע מרוב אזרחי ישראל לגשת לעולם זה . המענה לכך נזכר במאמרו של מזומן בקצרה : מכינות הפועלות חצי שנה, אשר אני לוקח חלק בהן . הזמן והמחיר המופחתים מאפשרים להנגיש את מפעל המכינות לכלל ישראל . במכינת ירוחם, למשל, מתרחשת מציאות מופלאה ...
אל הספר