קלקוליו של חקר המקרא

136 יהושע ברמן כפי שאמרה לי לאחרונה מורה בבית ספר יהודי, ״לעיתים קרובות אני מתרשמת שהתלמידים אינם יודעים את המשמעות של טענה מדעית או ארכיאולוגית זו או אחרת ; די להם בכך שהטענה מקודמת על ידי אקדמאים רבים האוחזים בתארים מכובדים״ . באקלים הרוחני של זמננו, חוקר-המקרא מן האוניברסיטה זוכה לאמון עמוק עוד לפני שהוא פותח את פיו . היבט מסוים בחקר המקרא מעורר עניין רב במיוחד אצל היהודים, ועומד במרכז דיון ציבורי מתמיד : שאלת מקורה של התורה . המאמצים המחקריים לגלות את מקורותיהם-לכאורה של חמשת חומשי תורה ולפענח את אופן התפתחותם לכדי הטקסט שבידינו כיום קרויים בלשון אקדמית מחקר דיאכרוני של מקורות המקרא . זהו תת-התחום הוותיק ביותר בחקר המקרא, והוא נותר עד היום הגדול מכולם . בחמש-עשרה השנים האחרונות לבדן, ארבעה מיזמים גדולים של חוקרים יהודים הכתובים באנגלית הציגו לראווה את השיטות וההישגים של המחקר הדיאכרוני הזה . כוונתי לשני ספרים, ״איך לקרוא את המקרא״ ( How to Read the Bible ) מאת ג׳יימס קוגל, ו״המקרא עם מקורותיו שנחשפו״ ( The Bible with Sources Revealed ) מאת ריצ׳רד אליוט פרידמן ; לתרגום ולביאור של הת...  אל הספר