מאה ועשרים להכרה הלאומית

8 ק ר ו ש ב א יו / ת י מ ו א ל ה ה ר כ ה ל ם י ר ש ע ו ה א מ או לאום . הדבר לא היה מובן מאליו ליהודים של המאה הי״ט, שהם ואבותיהם ואבות אבותיהם לא חוו מעולם דבר זולת קיום מפוזר של קהילות ויחידים בתוך ישויות אתניות ופוליטיות מארחות . קשה היה להעלות על הדעת קיום יהודי שיש לו מרכז גיאופוליטי ; זה היה לכל היותר חלק מחזון אחרית הימים או מעבר מפואר ורחוק מאוד . גם יהודים שהתפללו לכיוון ירושלים בכל יום – ובעת האמורה היו כבר רבים מאוד שחדלו ממנהג זה – התפללו לעבר מקום ריק ; הגלות או הפזורה לא הייתה גלות ממקום או פזורה של מרכז – היא הייתה הקיום היהודי כולו . אכן, היו ביהדות היבטים לאומיים מובהקים, כמו שפה, היסטוריה ותרבות, לצד ערבות הדדית חזקה – ויש גם רגליים לטענה שמבחינות אלו היהודים היו העם המובהק ביותר שהתקיים לפני מדינות הלאום – אך דורות של ריחוק מהזירה הפוליטית עמעמו את המובהקות הזו . כאשר ההתפתחויות באירופה דחקו ביהודים להגדיר את עצמם כדת או כלאום, התשובה הקלה יותר הייתה לאמץ את המסלול הדתי . רבני גרמניה נחרדו מהיוזמה של הרצל, ובמנשר משותף של אורתודוקסים ורפורמים הביעו את התנגדותם העקרוני...  אל הספר