66 אברום תומר שאלות רטוריות אלו מעלות את תהייתו המרכזית של הנשיא : האם אנחנו, בני הציבור הציוני, מסוגלים להשלים עם כך ששתי קבוצות משמעותיות – מחצית האוכלוסייה העתידית בישראל – אינן מגדירות את עצמן ככאלו ? אינן צופות בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל ביום העצמאות, אינן שרות את ההמנון בעיניים נוצצות ? האם אנחנו בכלל נכונים לוותר על השירות בצבא כ״כרטיס הכניסה לישראליות״ ולמשק הישראלי, ותחת זאת להסתפק בשירות אזרחי או קהילתי ? ריבלין מקפיד להגדיר את עצמו כציוני נלהב – הגדרה שחזר עליה גם בנאום זה וגם בנאום ההמשך שנשא בכנס הרצליה שנה לאחר מכן . עם זאת, הוא סבור כי הציונות נמצאת בדרך הבטוחה לאבד את מקומה כרכיב הזהות המכונן במדינת ישראל . שינוי בלתי נמנע זה, טוען ריבלין, מחייב אותנו לעבור ל"סדר ישראלי חדש", שבו ארבעת השבטים יצטרכו ליטול חלק באופן שוויוני : מצד אחד, ייחודם הפרטיקולרי יזכה לתמיכה ולהגנה ; מצד שני, יהיה עליהם להשתתף בנטילת האחריות על עתיד החברה והמדינה . קיים אפוא צורך דחוף להחליף את הציונות בזהות "ישראלית" חדשה, רב - תרבותית, שביכולתה לבנות פסיפס הולם מכלל הזהויות השבטיות השונות . הסדר...
אל הספר