158 אנדרה נהר ביהדות הקוראת תיגר על העולם . לא בחוסר אחריות אנרכיסטי, ולא בציניות מבודחת, אלא באמונה כי האלוהים שלח את היהודי לתקן עולם, לפי מידתו ודעתו, כוחו ושכלו . העולם לא הופקר בידי האל, ולא הוחרם על ידי האדם מן האל, אלא "התחדשות זו של היחס בין האלוהי לבין האנושי חלה דווקא באותן תקופות של תולדות המקרא אשר בהן נסוגה התודעה של התעטפות בה' וגוברת ההרגשה של התקשרות אליו" ( "כמעיין המתגבר", 'ובכל זאת', עמ' 89 ) . "התקשרות" ולא "התעטפות", זהו חידושו של נהר : שותפות ולא התבטלות . במאמר שלפנינו, הכלול אף הוא בספר 'בכל זאת' ( עמ' 61 - 68 ) , מספר נהר את סיפורם של הסטודנטים, בעיקר אלו היהודים - החל במחוללי המהפכות הבולשביקיות בראשית המאה העשרים ; דרך דני האדום שעמד בראש מחאת הסטודנטים המרקסיסטית בפריז בחודש מאי 1968 , שהתגלגלה לשביתה כללית ממושכת ולסף מהפכה קומוניסטית בצרפת ; ועד התאבדותו - בשרפה של יאן פאלאך בפראג כמחאה על פלישת הקומוניסטים בינואר 1969 . המכנה המשותף לכל מחאות הסטודנטים היה הרצון לחירות ולביזור הכוח השלטוני, בתחילה בעד המרקסיזם שנתן תקווה, ולבסוף נגדו משכיזב . היו אלה יהוד...
אל הספר