164 | פניה עולזללצברגר "הנה שבה העברית הדיאספורית לכאן – לאירופה, לאשכנז, לברלין", כותב חבר- חיבובסקי באתר האינטרנט של 'מכאן ואילך' . "לא רק לאתר חורבנה, אלא גם למקום שהיה לאחד ממרכזיה הגדולים של אותה רפובליקה ספרותית עברית דיאספורית . מכאן הוציא לאור ר' משה בן מנחם ( מנדלסון ) את כתב-העת העברי הראשון, מכאן יצאו מאספי ההשכלה, כאן הגיעה תרבות הדפוס העברית בראשית המאה העשרים לשיא מפואר" . והוא צודק . 'קהלת מוסר' הברלינאי של מנדלסון, כמו גם 'המאסף' של חברת דוברי לשון עבר ( להבדיל מן 'המאסף' הספרדי-ירושלמי של הרב בן ציון אברהם קואינקה ) , היו חלוצי העברית המשכילית הקדם-ציונית בגרמניה . ואכן, בגיליון שלפנינו העיצוב והגופן הצנועים והנאים לקוחים מכבשונה של תנועת ההשכלה, וכך גם הנוהג היפה להדפיס את שם המחבר בשולי העמוד האחרון ולא בראש הטקסט . אבל להבדיל מלשון ההשכלה העברית, שהתריסה נגד היהודים היוצאים אל עולם המודרנה האירופית עירומים מלשונם ותרבותם המיוחדות להם, 'מכאן ואילך' מבקש כאמור להתריס נגד "העברית הלאומית" . במקומה, אולי על חורבותיה, הוא מציע לקומם "עברית עולמית", או "דיאספורית" . מרכז ...
אל הספר