א ה ב ת נ צ ח א מ ה י ת 0 8 גם מכבידה . ידעתי, בליבי, שבי תתחיל ההקלה שלו . שאני אהיה תחילת הבית שהוא מחפש . כשיעקב הגיע אל סף ביתנו וסיפר שהוא בן רבקה, אחותו של אבי, ראיתי את פניו של לבן משתנים . משהו בליבו התעורר . לבן, אבא שלי, רץ לקראתו . חיבק אותו בחום אמיתי, נישק אותו כאח שאבד ונמצא, והוביל אותו הביתה . יעקב דיבר . סיפר ללבן את שבגללה נאלץ לעזוב אתקורותיו, את הדרך הארוכה, את הסיבה ביתו . אני ישבתי והקשבתי, וליבי פעם . וכשאבא שמע את דבריו, וַיֹאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִּי וּבְשָׂרִּי אָתָה . יעקב נשאר איתנו חודש ימים . חודש של שהות שקטה, של היכרות, של התקרבות . ואבא . . . נדמה לי שהוא ראה בו את רבקה . אולי בזווית המבט שבעיני יעקב, אולי בעדינות שבקולו . אמנם חלפו כמעט מאה שנים מאז שאחותו עזבה, אך שמה לא נשכח . שפחתית . והנההזיכרון שלה חי ונושם אצלנו, ולא רק כאגדה מ אורח, אך גם בן בית . קשרי דם לא ניתקים, – עכשיו בנה עומד כאן אמר, וזה הספיק . ,רִּבְקָה" - גם אם המרחק גדול והשנים רבות . "בֶן לא היה צורך ביותר . שמה פתח את הלבבות, ואותי הוא מילא גאווה שקטה . שתינו, לאה אחותי ואני, גד...
אל הספר