מקסים הרקין 216 אבל במאי מלאו לה חמש, וכבר אי היה אפשר להסתיר ממנה את האמת . סבתא טלה ניסתה לרכך : ״אבא רחוק . הוא היה רוצה לחזור אבל לא יכול . אנשים לא טובים מחזיקים בו . ״ מוניקה הסתכלה עליה ושאלה : ״אז הוא בכלא ? ״ טלה השיבה שלא, הוא לא עשה שום דבר רע לאיש . מוניקה הקשתה : ״אז גנבו את אבא שלי ? ״ טלה הבינה שהיא צריכה להסביר לנכדה שלה בדיוק איפה אבא שלה נמצא ומדוע הוא לא יכול ליצור איתה קשר, למרות שהוא מאוד מתגעגע . מוניקה הקשיבה בשקט לדברים ונראה היה שהיא משלימה איתם . כשהגיעו לחנות הצעצועים, מוניקה רצה קדימה למדפים וחזרה משם עם חרב ספוג כמעט בגובה שלה, רובה צעצוע ומגן . היא החזיקה אותם קרוב לליבה וברצינות גמורה הצהירה שזו מתנת יום ההולדת שהיא רוצה, ״ועכשיו סבתא, יש לנו כל מה שצריך בשביל לנסוע לעזה ולהחזיר את אבא שלי ! ״ ילדה קטנה עם חרב ענקית, הולכת להציל את אבא שלה . לא קורבן — לוחמת של אהבה . אני עומד בחדרי, ובוהה בחרב . אני מבין שזה לא סוף הסיפור שלי, זה תחילתו של סיפור חדש . קיבלתי הזדמנות לחזור, להשלים, לתקן, לעזור . הריפוי שלי ושל העם שלי שלא שכח אותי לרגע, שלא ויתר עליי, שעש...
אל הספר