מקסים הרקין 206 ומתעלמת מהצלצול . השובים מתקשרים למשפחות אחרות של חטופים : אבות, אימהות, אחים וסבים, מדברים לראשונה עם אהוביהם, דרך טלפונים של מפקדי החמאס . זה כל כך הזוי שאני צוחק . כשאני שוב מסיר את כיסוי העיניים בעצירה הבאה, אני מבחין ברכבים של הצלב האדום . נציגים שלהם קוראים בשמי ואני נכנס לאחד מהרכבים . הדלת נסגרת מאחוריי בחבטה . ורק אז אני מוציא את האוויר שלא העזתי עד עתה לנשוף . אשת רפואה שואלת באנגלית לשלומי . היא מציעה לי מים ועוגייה . היא אומרת לי ״אתה מוגן עכשיו״ . היא מציעה לי קפוצ׳ון שחור במקום מדי החמאס . מישהו לידי מתחבק . מישהו לידי צורח בשמחה . הגוף שלי עוד מפחד להגיב . אני רק נושם .
אל הספר