מקסים הרקין 196 אנחנו לא סגורים אם מרלין הוא דוב או איש קטן, כך או כך, הוא מקבל את השם מרלין . אולי כי לא יזיק לנו איזה קסם . כשאלקנה מסיים אני ממשיך . מי ידע שאי-פעם אעשה שימוש בשיעורי התפירה שלמדתי בפנימייה, אבל הנה זה קורה . אני תופר למרלין מכנסיים קצרים, חולצה, ז׳קט קטן . אפילו נעליים ותחתונים . אני מועך את הגוף המסמורטט שלו ודוחף אותו לתוך המכנסיים והחולצה שתפרתי . אלקנה מוריד לוגו נייקי מזויף מאחת החולצות ותופר לו על הז׳קט, שיהיה בסטייל . אנחנו תופרים את עצמנו לתוך הבובה הזאת, לתוך הקמע שיצרנו לעצמנו . כשאנחנו מקבלים מעט אוכל, אנחנו מניחים כף פלסטיק גם בידו של מרלין . כשאנחנו הולכים לישון אנחנו תולים אותו על וו בתקרת המנהרה מעל ראשינו, כמו מלאך שומר . אחר כך אני מקדיש עוד כמה ימים להכנת סט נוסף של בגדים להחלפה . את הסט הקודם אני מקפל יפה לתוך תיק בד קטנטן שתפרתי מבד כתום . ככה מרלין תמיד ארוז ומוכן ליציאה הביתה . גם אם אנחנו לא . יכול להיות שמרלין הוא עדות לשפיות המידרדרת שלנו, אבל אני לא בטוח . אני רוצה להאמין שהוא סימן לזה שעוד לא ויתרנו על האנושיות שלנו . על ההומור והדמיון שלנ...
אל הספר