מקסים הרקין 172 מערכת היחסים בינינו ובין השובים שלנו היא לגעת במה שחשוב להם באמת . בשבילם, להכניס מישהו לאסלאם זה חלום שהתגשם, הישג, ניצחון . יום אחד הם נותנים לנו לפטופ ישן . יש עליו תרגום של הקוראן לעברית ויש גם גרסה ברוסית, שאותה אני קורא . שם אני רואה את הערכים הברורים מאליהם : אל תהרוג, אל תגנוב, וכו׳ . אני גם קורא שם שמוסלמי לא יכול להרוג מוסלמי . יותר מארבעים פעם מוזכרים בני ישראל . הפלסטינים לא מוזכרים אפילו פעם אחת . אני אומר לשובים : ״כתוב במפורש שאסור לרצוח והנה רצחתם אותנו ב- 7 באוקטובר, רצחתם חפים מפשע״ . הם מנידים בראשם, טוענים שהיהודים גנבו את אדמתם ולכן מותר להרוג בהם, עד שיחזירו את האדמה . ״עד אז לא נעצור״, הם אומרים . יש לי חברים מוסלמים, שכנים שלי בחיפה וגם מוסלמים שהכרתי ברוסיה, מבחינתם זה אינו האסלאם האמיתי . לא זה הקוראן . מבחינתם הפרשנות של החמאס היא הבעיה . אבל שם, בחדר ההוא, אני לא אומר את זה . אני מושך זמן . ימים, שבועות, חודשים . אבל אז במאי 2025 , אני נכנע : ״יאללה, בוא נעשה את זה״ . ההחלטה שלי מורכבת אבל מאוד תועלתנית : קודם כול אני חייב שהלחץ שלהם ירד ממני...
אל הספר