מקסים הרקין 140 מה שאומר שאני בוודאי אחד החטופים הפחות מוכרים לציבור הישראלי . אבל השאלה שמייסרת אותי היא אחרת : איך הם שורדים את זה ? איך הם קמים כל בוקר ? איך אימא שלי נושמת בתוך הדבר הזה ? איך היא מתפרנסת ? זה אולי מדאיג אותי יותר מכול . האם היא איבדה את הדירה שלנו ? האם היא איבדה את כל רכושה הדל בשל החובות ? אולי אימא ופיט נזרקו לרחוב אחרי שנבצר ממני לפרנס אותם ? ביום שהשלמתי את לימודיי בפנימייה הצבאית, ביוני ,2005 חגגנו עד השעות הקטנות של הלילה . חזרתי הביתה בשש בבוקר, מותש לגמרי, והתכוונתי לישון שבוע . אבל בשעה שבע הטלפון כבר צלצל . זאת הייתה אימא שלי על הקו . ״אני מתגעגעת, מקס, בוא לישראל״ . מה לא הייתי נותן עכשיו בשביל לשמוע אותה אומרת, ״אני מתגעגעת מקס, בוא לישראל״ . שאלתי אז אם לחופשת הקיץ או לתמיד, ואימי ענתה ״לתמיד״ . שבוע אחר כך כבר הייתי בארץ . הגעתי בלי מסמכים מסודרים, בלי עברית, בלי חינוך יהודי, בלי להכיר איש חוץ מהוריי . נטו אני . ב- 15 בינואר 2006 קיבלתי תעודת זהות והפכתי רשמית לאזרח ישראלי . אבל הניירת לא נתנה לי שפה, קהילה או שורשים . ההורים שלי בקושי דיברו עברית בע...
אל הספר