מקסים הרקין 130 של שישה רצונות שונים, אז אנחנו מתחלקים לתת קבוצות, שלושה ושלושה . עניין של הישרדות פיזית ומנטלית . ברעב קיצוני כל כך המוח שלנו הופך למאזניים מדויקים ברמת המיליגרם . אנחנו מחלקים את המעט שיש לנו בדרך הכי צודקת שאנחנו יכולים להמציא : נציג מכל קבוצה אחראי על החלוקה לשלוש מנות שוות, ואז נציג אחר מאותה קבוצה בוחר איזה מהמנות יקבל כל חבר מתוך השלושה . השיטה הזאת מספקת למי שמחלק את המנות את התמריץ הגבוה ביותר לחלוקה שוויונית, כי הוא לא יודע איזה מהמנות הוא עומד לקבל . זה הופך לאירוע כמעט טקסי . המחלק מזיז פירור ימינה, פירור שמאלה, מנסה להגיע לרמת דיוק של מיליגרם . אנחנו משתמשים בכוסות פלסטיק חד פעמיות ( אצלנו הן כמובן נצחיות ) מסומנות בעט, כדי למדוד את הרוטב או את המים, מוודאים שכל אחד מקבל בדיוק עד אותו הקו . מהצד זה בטח נראה כמו טירוף, כמו אנשים שאיבדו את זה, אבל במציאות של המנהרות זה מה ששומר על הסטטוס קוו בינינו . זה מה ששומר על צלם האנוש שלנו, בתוך תנאים שמאיימים להפוך אותנו לחיות . למעלה, מעל פני האדמה, הדיבור בינינו היה כמעט אסור, הכול בלחישות, תחת עינם הפקוחה של השובים...
אל הספר