מקסים הרקין 90 עם סבלות והובלות . הכול במטרה אחת : להביא כסף הביתה למשפחה . אחרי הגירושים, הייתה תקופה שאני ואבא שלי, וסילי, לא היינו בקשר . הייתה בינינו שתיקה כזאת של גברים . אני הייתי צעיר ולא הבנתי את המורכבות של זוגיות, ואבא שלי נפגע ממני . אבל אבא שלי אדם חכם, ואחרי תקופת צינון הוא עשה את הצעד הראשון לכיווני וביקש שנדבר . הוא פתח את הלב ואמר שאני חסר לו, שהוא אוהב אותי . בשבי יש לי הרבה זמן להרהר ביחסים בינינו . אנחנו נוטים לשכוח שצריך להגיד ״גם אני אוהב אותך״ . אנחנו חושבים שיהיה זמן לכל זה . אבל פה, במחנק וברעב, בזמן שלא זז, אני לומד שאהבה היא כמו מרק — טובה כשהיא חמה . מה שיש לנו להגיד צריך להגיד עכשיו וכמה שיותר . כי ברגע שלוקחים לי את היכולת לדבר עם אהוביי, פתאום יש לי אלף מילים ואין לי למי להגיד אותן . זה נכון גם לאהבה ולהודיה, וגם לכעס ולכאב . הייתי צריך לדבר יותר, לפתוח את הדברים ולא להשאיר אותם סגורים ביני ובין עצמי . אני זוכר את הרגע, שלוש שנים אחרי הגירושים, שאימא שלי התקשרה ואמרה שהיא צריכה לספר לי משהו . היא גמגמה והיססה ולא ידעה איך לומר את מה שהייתה צריכה לספר לי . ...
אל הספר