מקסים הרקין 82 וריח של אבק שריפה נכנס פנימה . זה הריח של עזה . הוא לא עוזב אותי עשרים וארבע שעות ביממה . מלבד ריח אבק השריפה אני גם מריח את השירותים . הם נמצאים מתחת למדרגות, עם דלת זכוכית שלא באמת מסתירה דבר . אין מים זורמים . אנחנו אוספים מים בדלי קטן מהכיור, ומורידים את המים באסלה רק כשהיא מתמלאת בצרכים של כולנו . הריח הזה נדבק לעורי . בשלושה חודשים התקלחתי אולי פעמיים . הביאו לי דלי עם מים קרים ודגימה קטנה של שמפו, חמישה מיליליטר של היגיינה בתוך הגיהינום הזה . גם כביסה זכינו לעשות פעם אחת בלבד, באותם מים של המקלחת . אני מסתכל על הבגדים שלי . בבית הקודם השארתי את מכנסי השלושת-רבעי שחשפו את הקעקוע . עכשיו אני לובש טרנינג שחור רחב, זיוף של נייקי עם לוגו גומי זול . וחולצת טי שחורה עם ZAINבותיכה , שמה של חברת תקשורת סלולארית מקומית . אני אומר לעצמי שאני חייב לצאת מהשבי עם החולצה הזאת, האירוניה משעשעת אותי, הנה כתוב על החזה שלי בדיוק מה שאני מרגיש, שהכול ״זין״ .
אל הספר