מקסים הרקין 62 רוסי ) ומניח שהוא מתכוון אליי . אחר כך הוא נעלם שוב כלעומת שבא . אני יושב על המזרן ספוג השתן שניתן לי, בדיוק קיבלנו קערה קטנטנה של אורז, האוכל האמיתי הראשון שראינו זה שלושה ימים, מנסה לעכל את המציאות שאליה נקלעתי ופתאום בלי שום אזהרה, אנחנו שומעים קול פיצוץ אדיר שמזעזע את יסודות הבניין . הקומה מעלינו סופגת פגיעה ישירה מהפגזה של חיל האוויר או חיל הים . החלון בחדרנו נתלש מהקיר מעוצמת הפיצוץ ומתרסק לתוך החדר, אבק ורסיסים ממלאים את האוויר, אנחנו מצליחים לנשום רק בקושי . שתי שניות אחר כך נכנס לחדר מאג׳ד, פניו חושפות בהלה אמיתית והוא צועק לנו באנגלית : "לקום, לקום, מהר ! ״ השובים ממהרים לחתוך לנו את האזיקונים בידיים וברגליים ומורידים לנו את המסכות מהעיניים . הם פוחדים שעוד הפצצה אווירית תגרום לבית לקרוס על כולנו . כשהם מוציאים אותנו מהחדר לסלון, אני מספיק לראות בלגן שלם של אמצעי לחימה פזורים בין הספות : רדיו, מצבר, מחסניות של קלצ'ניקובים וקפיצים של מחסניות זרוקים בערבוביה על הרצפה . אני מניח שהם עסקו בהכנה או תיקון של אמצעי לחימה ברגע הפגיעה . יוצא לאור 63 ויש עוד משהו שאני רו...
אל הספר