מקסים הרקין 42 ברית המועצות היו לא פשוטות בכלל — כלכלית, חברתית, תרבותית . אבל מעבר להגדרות, אני זוכר ילדות שמחה . אני זוכר חופש . ואני זוכר קיץ . החברים שלי ואני היינו יוצאים מהבית מוקדם בבוקר וחוזרים רק כשהשמש שוקעת, ואף אחד לא מחפש אותנו כל היום . כדורגל בלי סוף . אופניים . לטפס על עצים . לפלח תותים ודובדבנים מהמטע של השכן ולברוח בצחוק מתגלגל . אם היו לנו דאגות, הן היו דאגות של ילדים : מאיפה נשיג כדור חדש כי הישן התפנצ'ר, מי מביא אופניים, מי שוער היום . הילדות שלי הושפעה מאוד גם מסבי מצד אימי, פיטר הרקין, שהיה מתאגרף רוסי מפורסם ואיש גבוה וחזק באופן יוצא דופן . כשהיה מגיע לבקר אותנו, תמיד לקח אותי איתו למועדון הספורט . הייתי ילד קטן שהסתובב בין אתלטים אולימפיים ואלופי עולם, משתולל על המזרנים, מתחפר בבור קוביות הספוג מתחת למתקני התעמלות המכשירים . בזירה, הוא לימד אותי לא רק איך לתת אגרוף, אלא גם איך לחטוף . ״החוכמה היא לא כמה חזק אתה מכה, החוכמה היא כמה חזק אתה יכול לספוג ולהמשיך לעמוד״, הוא נהג לומר לי . כשאתה ילד קטן אין לך פחד מהמחר . אתה פותח חלון בבוקר, שומע ציפורים, מריח אוכל מ...
אל הספר