מקסים הרקין 24 הדרוך שלו לעבר הכביש . למרות הפריז שלו רק לפני דקות אחדות, עכשיו הוא מתפקד בקור רוח, ריכוז ואומץ לב עילאי . אני מסתכל על השוטר ומנסה להוציא אותו מהטראומה . אני מצביע על מטיאס ואומר לשוטר : "תחפה עליו . תן לו גיבוי . הגב שלו פתוח לכיוון השטח ואין לנו כלום" . אבל השוטר רק ממלמל לעצמו שוב ושוב, כמו מנטרה : "חטפתי שלושה אר-פי-ג'י . . . חטפתי שלושה אר- פי-ג'י" . אני שוקל לרגע לקחת לו את הנשק, אבל מפחד שבמצבו, הוא עלול לחשוב שאני מחבל ולירות בי . אז אני נשאר בידיים ריקות, מתכופף הכי נמוך שאני יכול ונשכב על החול . ואז מגיע הרעש . רעש מכאני כבד, של מנוע דיזל עצום שחורש את האדמה — זה טנק מרכבה ! הלב שלי קופץ . אני ומטיאס מחליפים מבט מהיר . גם הוא מבין . "הנה, הם פה", אנחנו אומרים אחד לשני, "ניצלנו . הצבא הגיע" . אני בטוח שעוד שנייה הטנק יעצור לידינו, חיילים יקפצו ממנו והגיהינום הזה ייגמר . הקלה מטלטלת מציפה אותי, כמעט מכאיבה . הטנק עובר מולנו, מטרים ספורים מהתעלה . אני רואה את הפלדה הכבדה, את האבק שהוא מעיף . אני בטוח שהם רואים אותנו, הרי זה שטח פתוח, ולטנק יש 360 מעלות של תצפית ...
אל הספר