מקסים הרקין 18 הגדרות של המתחם כדי שאנשים יוכלו לצאת כמה שיותר מהר, מסמנת את דרכי היציאה . באותן דקות אני לא מרגיש שום פחד . המחשבה היחידה שמעסיקה אותי היא למהר הביתה, לקחת את התיק שלי ולהתייצב ביחידה . התחילה מלחמה, ואני צריך להיות שם . אנחנו מתחילים לארוז את כל הציוד, דוחפים את התיקים והאוהלים לרכבים . אנשים מסביב מתחילים לרוץ למכוניות גם הם, יש דריכות באוויר, אבל אין פאניקה . מישהו לידי מתבאס שהרסו את ״המסיבה הכי טובה אבר״ . זה סדר גודל הצרות שלנו באותן דקות . אני זורק את התיק האחרון לתוך סופיה, מתיישב במושב הנהג וסוגר את הדלת . רעש המסיבה ונפילות הטילים נשאר בחוץ . אני נושם עמוק, מרגיע את הדופק . השעה 12 : 07 . אני מוציא את הטלפון ושולח הודעה קצרה לאימא : "הכול בסדר, אני לאט-לאט נוסע הביתה" . אני רוצה שהיא תהיה רגועה, שגם אם היא תשמע בחדשות שמשהו קורה בדרום, היא תדע שהבן שלה כבר בדרך הביתה . אני מתניע את סופיה . המנוע גונח קצת אבל נדלק, ואני מתחיל לתמרן בתוך הבלגן של החניון . הווייז מראה לי שעה וארבעים דקות של נסיעה עד טירת הכרמל . מטיאס ועינב יצאו לדרך דקה או שתיים לפניי, אני בטוח...
אל הספר