מקסים הרקין 12 מוותרים על זה, נכון ? הכול מתוכנן" . אני יודע שהוא ועינב, אשתו, כבר סגרו הכול — מצאו בייביסיטר לשתי הבנות, קנו כרטיסים בהנחה, בדקו את הליינאפ המטורף של הדי-ג'ייז כשפורסם, עינב אפילו ארגנה לה ולמטיאס לוקים שמתאימים לסצנה . מטיאס הוא אח . אח שהכרתי לפני עשר שנים במילואים, עם הדם הארגנטינאי שלו והחיוך הרחב . הוא מבוגר ממני בכמה שנים, שירת בנח״ל כלוחם, עבר את לבנון ואת חברון, וראה שם דברים לא פשוטים . ביחד החלטנו לצאת לקורס קציני מילואים, לקבל יותר אחריות ולתת מעצמנו יותר בשביל המקום הזה . את מטיאס אני ממש לא רוצה לאכזב, הוא תמיד שם בשבילי והחברות הזאת חזקה יותר מתחושות הבטן המוזרות שיש לי . אני מכבה את הסיגריה, מסתכל על סופיה שיוצאת מבריקה ממנהרת השטיפה, האפור המטאלי שלה נוצץ, כפפות האגרוף הקטנות שתלויות על המראה מתנדנדות במרץ, ואומר לו : "יאללה, כן, נוסעים . ניפגש בנובה״ . אני חוזר הביתה, לדירה בטירת הכרמל, שבה אני גר עם אימא שלי ואחי פיט . אימא מציעה שנצא לסיגריה משותפת במרפסת, שנדבר קצת . הסיגריה היומית עם אימא במרפסת היא מסורת קבועה שלנו, אבל הפעם אני מוותר, אני מת מקסי...
אל הספר