יוצא לאור 9 בגיל ארבע הייתי מנדנד לאימא שלי לקרוא לי שוב ושוב מספר של בדיחות, עד שיום אחד נגמרה לה הסבלנות והיא החליטה שדי, דחפה את העיתון לידיי והסבירה לי איך נראות האותיות, ״הנה א׳ וזו ב׳, עכשיו תצרף אותן זו לזו כמה פעמים ותלמד לקרוא״ . אחרי שעתיים של שקט חשוד חזרתי אליה והפעם הקראתי לה בעצמי בדיחה מהספר . כשאני כמעט שוכח כאן מי אני, אני שב ומזכיר לעצמי את מה שאימא שלי רואה בי : אחד שלא מוותר לעצמו, שמצרף א׳ ל-ב׳ וקורא את המציאות החדשה שמולו, שמתעקש למצוא בה משמעות . את העקשנות וההתמדה ירשתי מאימי, שילדה אותי בגיל שש-עשרה בלבד . אבל זה לא עצר אותה לרגע . כשהייתי בן תשעה חודשים היא חזרה לבית הספר והשלימה בגרויות, למדה באקדמיה לאמנות עם עולל על הברכיים, צעדה באוניברסיטה באוקראינה ( של ברית המועצות ) עם ילד שהלך איתה יד ביד במסדרונות וישב איתה בספרייה . למדנו יחד . גדלנו יחד . היא מעולם לא ויתרה לעצמה, ואף פעם לא ויתרה עליי . אני יודע שהיא סומכת עליי שאחזור אליה . אני לא יכול להרשות לעצמי לוותר על עצמי, ולהשאיר אותה לבד . אז איך הגעתי לקבר הזה ? אני אתחיל מההתחלה . מקסים הרקין 8 השני אנ...
אל הספר