הזעקה הלא-נשמעת למשמעות 145 אפשר לומר את ההפך על קוויאטיזם, שבעקבות אפלטון ואוגוסטינוס גורס שהנצח — ולא ההווה — הוא-הוא המציאות האמיתית . הנצח כאן משמעו עולם בו-זמני החובק את העבר, ההווה והעתיד . כלומר תורה זו אינה שוללת את ממשותם של העבר והעתיד, אלא את ממשותו של הזמן כשהוא לעצמו . הנצח נתפס כעולם של ארבעה ממדים קבוע, קפוא וגזור מראש . על פי הקוויאטיזם הזמן הוא דמיוני ; והעבר, ההווה והעתיד הם רק אשליות של התודעה שלנו . הכול מתקיים בו-זמנית . מאורעות אינם עוקבים זה אחר זה ברצף חולף . מה שנראה לנו רצף חולף הנו הונאה עצמית שנגרמת על ידי התודעה שלנו . זו גולשת ועוברת לאורכם של ה"מאורעות", כלומר ההיבטים האישיים של המציאות הבלתי משתנה, שאינם באים זה אחר זה, אלא לאמיתו של דבר מתקיימים במקביל . אין פלא שהקוויאטיזם מביא בסופו בהכרח לפטאליזם : אם הכול כבר "קיים", הרי דבר אינו ניתן לשינוי, ואין טעם לפעול . פטאליזם זה, שיסודו באמונה בישות בלתי ניתנת לשינוי, מקביל לפסימיות שבאקזיסטנציאליזם שמקורו באמונה כי הכול בלתי יציב ומשתנה . ויקטור פרנקל 146 הלוגותרפיה תופסת עמדת ביניים בין הקוויאטיזם והאקזיסט...
אל הספר