ויקטור פרנקל 90 הספרות האקזיסטנציאליסטית ולאו דווקא מן הספרות הפסיכולוגית ההומניסטית . הציגו אותו מרטין בובר, פרדיננד אבנר ויעקב ל' מורנו, אשר תרומתם להגות האקזיסטנציאליסטית התמצתה בפרשנות של הקיום במושגים של דו-קיום . בהקשר זה מפגש הוא מערכת יחסים בין "אני" ל"אתה" — שמעצם טבעו אפשר להעמידו רק במישור אנושי ואישי . לפי השקפה זו הושמט דבר-מה, לא פחות ולא יותר מממד שלם . אפשר להבין זאת כאשר זוכרים ומיישמים את התיאוריה של הלשון שהגה קרל ביהלר — הוא שגרס את ההבחנה בין התפקוד המשולש של הלשון . ראשית, הלשון מאפשרת למדבֵּר להביע את עצמו, היא משמשת כלי לביטוי עצמי . שנית, הלשון היא בגדר פנִייה של המדבר אל האדם שהוא דובר אליו . ושלישית, לעולם הלשון או השפה מייצגות משהו, אותו "משהו" שמדובר בו . במילים אחרות, כשאדם מתחיל לדבר הוא — א ) מביע את עצמו, בעודו ב ) פונה אל מישהו אחר ; אך אם אין הוא מדבר "על" משהו, לא ממש מוצדק לכנות תהליך זה בשם "לשון" . מקרה זה הוא למען הדיוק מין פסבדו-לשון, שלאמיתו של דבר אינה הזעקה הלא-נשמעת למשמעות 91 יותר מאופן של הבעה עצמית ( ולפעמים אף חסרה את הפנייה לבן-שיח ) . ...
אל הספר