דטרמיניזם והומניזם: ביקורת הפאן־דטרמיניזם

הזעקה הלא-נשמעת למשמעות 63 כפופים להכרעתו . במודע או בלא-מודע הוא מחליט אם ייאבק או ייכנע, אם יקבל את דין התנאים או יתעמת איתם . ברור שאפשר לערער על קביעה זו ולטעון שהחלטות אלו עצמן גזורות מראש . אבל אין ספק, שטענה זו סופה "חֲזרה לאינסוף" ( regressus in infinitum ) . דברים שאמרה מגדה ב' ארנולד ממצים את מצב העניינים למסקנה נאותה : "כל הבחירות נגרמות, אך הן 26 נגרמות על ידי הבוחר . " המחקר הבין-תחומי או האינטרדיסציפלינרי עוסק ביותר מחתך רוחב אחד, מה שמונע חד- צדדיות . אשר לסוגיית חופש הבחירה, מצד אחד הוא מונע מאיתנו לשלול את הצדדים הדטרמיניסטיים והמכניסטיים של המציאות האנושית, ומצד אחר הוא מונע את חירותו של האדם להתעלות מעבר להם . לא הדטרמיניזם הוא ששולל חירות זו, אלא בעיקר הפאן-דטרמיניזם, כפי שאני מכנה זאת . במילים אחרות, האלטרנטיבות האמיתיות הן בין פאן-דטרמיניזם לדטרמיניזם, ולאו דווקא בין דטרמיניזם לאינדטרמיניזם . ואשר לפרויד, 26 . 40 . The Human Person , New York , 1954, p ויקטור פרנקל 64 הוא אימץ לו את הפאן-דטרמיניזם רק להלכה . למעשה הוא התעלם מן החירות האנושית לשנות ולשפר דברים . בה...  אל הספר