ויקטור פרנקל 34 שואלים אותו, ובדרך זו מגשים את המשמעויות שהחיים מציעים לו . אפשר לטעון כי זוהי אמוּנה ולא עובדה . ואכן, מיום שטבעתי ב- 1938 את המונח "פסיכולוגיית הגבהים" כמַשלים ( ולא במקום ) מה שקרוי "פסיכולוגיית המעמקים" ( פסיכולוגיה באוריינטציה פסיכודינמית ) , הואשמתי שוב ושוב בהערכת-יתר של האדם, בהצבתו על כַּן נישא מדי . אחזור כאן על משל מועיל מבחינה דידקטית . 15 נניח שנושבת בתעופה יש מושג שנקרא היסט . רוח צד מצפון, ונמל התעופה שאני מבקש לנחות בו נמצא במזרח . אם אטוס מזרחה, אחטיא את היעד, משום שהמטוס ייסחף לדרום-מזרח . כדי להגיע אל יעדי, עליי לפצות על הסחף הזה על ידי הפניית המטוס שלי צפונה מן הנקודה שאני רוצה לנחות בה . כך גם אצל האדם . גם הוא יגיע לנקודה נמוכה מזו שאליה כיוון, אלא אם כן הוא ניצב על מישור גבוה יותר הכולל את שאיפותיו הנעלות יותר . אם אנו רוצים להפיק את הפוטנציאל האנושי 15 החלקה בכיוון הרוח . הזעקה הלא-נשמעת למשמעות 35 במיטבו, עלינו להאמין תחילה בקיומו ובמציאותו . אם לא כן, האדם יסטה, ייסחף, יתנוון, שכן קיים גם פוטנציאל אנושי במירעו . אסור שאמונתנו באנושיות הפוטנציאל...
אל הספר