כשהקירות נופלים : מנחי סדנאות למורים מתחילים בעת מלחמה | 81 משנה . . . זה כן היה קצת שונה מבדרך כלל אבל מעבר לזה אני חושב שזה ברגע שזה כובע של מנחה, זה כובע של מנחה . וזה רגע להניח את הסילבוס הכללי ולהתעסק במה שהיום מטריד אותן, וגם הסילבוס הכללי הוא פחות רלוונטי . יורם משתמש פעמיים בביטוי "כובע של מנחה" בתארו את תפקידו . הוא זקוק בעת זו לכובע המנחה שיסייע לו בטשטוש המצבים בינו ובין המונחים . עיקר השיתוף הוא ברכיבים טכניים כדוגמת אזעקות וקשיים טכנולוגיים . הוא מנמק את השיתוף ברצון לשמור על הסדירויות, "אני דוחה, או משנה" את המפגש, אך לא מבטל אותו . הוא מניח בצד את הסילבוס ומתייחס ל"כאן ועכשיו" . יורם מעיד שהנחיה מתוך גמישות היא המענה המקצועי בעת הזו . ההיבטים הרגשים והאישיים של ההנחיה פחות נחשפים בדבריו, והוא מעיד על עצמו בסוף : "שיתפתי יותר ממה שאני משתף בדרך כלל" . גם בריאיון עם לילי, שאף היא פונתה מביתה, עולה השיח שבין האישי לבין המקצועי : ״לפעמים כאילו אני כמנחה, צריכה רגע מישהו שיגיד לי שנייה, רגע, דיברת על זה ועל זה ועל זה, אולי מספיק עם השיח הרגשי ? בואי תאפסי אותן, בואי [ . . . ]...
אל הספר