] 274 [ ה שיבה לס דום שאינן משתמעות לשתי פנים . התייחסויות למותו המתקרב מובאות כעת ברשימותיו : כמה תמים הוא יום העשרים-וחמישה בחודש, כשלא נרצחת בעשרים-וארבעה בו . ויש לומר : לא בזכות המכתב . כי כך היה כתוב בו : ״דה האן ! בזאת אני מודיע לך, כי אם לא תעזוב את ארצנו לפני 24 בחודש זה, תיירה ככלב שוטה״ . [ . . . ] גם אם יקיפו אותך שוטרים ובלשים, נשיג אותך כדי למלא את המצווה הקדושה : ״ובערת הרע 51 מקרבך״ . [ . . . ] היד השחורה . המשפט : ״ובערת הקרע מקרבך״ יוזכר לימים גם בגזרי דין אחרים שהוציאו המחתרות נגד הומוסקסואלים בוגדים . דה האן הבין שאויביו סוגרים עליו, אך סירב במפגיע לנקוט אמצעי זהירות והמשיך לצעוד בעיר לבדו . לאורחים 52 באחד משיריו כתב : וידידים הוא אמר : ״תראו כי הציונים האלה יחסלוני״ . 53 ״מה תהמה הציפור / מה יהגה השיר / עד שהכדור / יפלח את לבי״ . באחד הימים באביב 1924 , כשפנה דה האן לצאת מתפילה בבית הכנסת של בית החולים שערי צדק ברחוב יפו, ניגש אליו גבר צעיר . היה זה אברהם זילברג, לימים תהומי, סגן מפקד סניף ההגנה בירושלים . בנימה תקיפה הוא 54 הטיח בדה האן האשמות קשות ודרש ממנו לחדו...
אל הספר