״מחלת ברלין״

] 198 [ ה שיבה לס דום 44 בן יהודה דיווח כי בשנים האחרונות ״החלו קצת על פרסומים בגרמניה . החכמים לחקור יותר במהותה של הנטיה הרעה שמרגישים בקצת זכרים לא לנקבות, לפי הטבע, אלא לזכרים, לבני מינם, ובקצת נקבות לא לזכרים אלא לנקבות — בנות מינן״ . הוא מזכיר את פרשת התאבדותו של איל הפלדה פרידריך אלפרד קרופ ב- 1902 , לאחר שהתגלה שקיים אורגיות עם נערים באי קפרי . הוא ציין שבגרמניה מוטלים עונשים קשים על ״החוטאים בחטא זה״, אך ממשיך ומספר כי לאחרונה החלו לדרוש לשנות את היחס לנטייה זו — והנה בזמן האחרון החלו חכמים רבים לערער על חמר הדין המחליט את הנטייה הזאת ללא טבעית ומותח עליה ענש קשה . החכמים האלה אומרים כי הטבע ולא הבריות האלה חיבת בדבר, כי הבריות 45 האלה אינן כלל מהמין שאליו הם שייכים על פי חיצוניותם . בן יהודה מציג בתמציתיות את תפיסת הנטייה ההפוכה, המבחינה, כהגדרתו, בין המין הפנימי של האדם למינו החיצוני . הגדרה זו פיתח בסוף המאה התשע עשרה, בעיקר הסקסולוג ריכרד קראפט-אבינג, ואחרי כן הירשפלד . בן יהודה אף מזכיר במאמרו את הירשפלד ( אותו הוא מכנה ״ד״ר מגנוס בשרלוטנבורג״ ) עם וילהלם פליס ופרויד . לב...  אל הספר