פרישות הרואית

] 107 [ האחוו ה הארוטי ת של הנוער ה יהודי אחת הכרוניקאיות המוקדמות של תנועת הנוער הגרמנית הייתה ההיסטוריונית אליזבת בוסה-וילסון, שהצטרפה ל״פריידויטשה יוגנד״ ב- 1915 . ב- 1925 היא פרסמה את הספר "מדרגות תנועת הנוער" ( Stufen der Jugendbewegung ) , שהיה ניסיון להציג תיאור חלופי של תולדות תנועת הנוער, המנוגד לזה של בליהר . בוסה-וילסון נדרשה גם היא לתופעה יוצאת הדופן : נערים ונערות השוהים יחד מחוץ לכבלי החברה הבורגנית מטיילים בטבע בלילות קיץ ולעיתים אף ישנים יחד, ואף על פי כן אינם נוגעים זה בזה ואף לא מתאהבים . הם שללו את סגנון החיים של סטודנטים הוללים או של בוהמיינים ונהגו ב״פרישות הרואית״ — ניסיון לקנות שליטה על הדחפים המיניים . ״מתוך סלידה מן הגסות המזוהמת של ביטויי המוסר המושחת, לא מצא בתחילה הנוער השואף לטוהר דרך אחרת מלבד שלילתה 32 למעשה, היה זה עוד ביטוי, גם אם יוצא המוחלטת של המיניות״, כתבה . דופן, להתמדת מערכת האיסורים של החברה השמרנית, וכישלון בייסוד יחסים חדשים בין המינים . בתוך המבנה החברתי הזה צמחו ״אינוורטים בעל 33 גם מי שלא כורחם״, והם הפכו את האילוץ שנכפה עליהם לאידאולוגיה ....  אל הספר