] 131 [ עשרה אביבים ולילך אחד לארץ כבר נכתבת ביומנו שורת הסיום של המערכה הזאת — הראשונה — ובראשיתה התאריך הלועזי עם העברי ועם פרשת השבוע : ״ 1920 . 11 . 4 . כ״ג חשוון תרפ״א . יום ה׳ . פרשת חיי שרה . נשאתי לאישה את דינה״ . שמואל, אבי בן השבעים אז, המשיך לקרוא בכתבי דוד אביו גם הלאה משם . בתחילת העשור השמיני לחייו התמלא כעס גדול עליו, אחרי שהעריץ אותו מילדות ודבק בזכרו גם כשנשכחו מאחרים שמו ושיריו . אולי סלח לו מעט כשקרא ביומנו על געגועיו לדינה שנסעה ליפו לקנות לביתם רהיטים, ועל דאגתו פן יבולע לה בדרך מהגשמים ומהקור . ״אל נצור את ילדתי״, כתב אז סבי ביומנו, ואבי שמואל העתיק בשקידה את דבריו למחברת בית ספר בכריכה חומה והמשיך לקרוא את דברי הוריו מן הכיסא המרופד גבה המשענת, שגם אותו ירש מאביו, וללוות את שניהם כך עד שלהי הקיץ של 1921 , שאז, ב- 30 באוגוסט, כתב סבי ביומנו : ״אור לכ״ה באב תרפ״א, באחת עשרה ועשרים רגע, נולד בני . ייקרא שמו בישראל שמואל נ״י״ . כאן סיים אבי את מסעו לאורך מכתביהם של הוריו, במה שנראה לרגע כסוף המאושר, אבל היה ישר דיו להוסיף אחרית דבר שעניינה כל המערכות הבאות של הדרמה ה...
אל הספר