נחלת הכלל והפוסט־קולוניאלי

[ 530 ] אירופוצנטריות שלא מדעת המונח “נחלת הכלל״ שנפוץ היום בכתביהם של הוגים מגוונים דוגמת נעמי קליין ( Klein ) , סלבוי ז׳יז׳ק, וַנדנה שיווה, אלינור אוסטרום ( Ostrom ) , דייוויד גרייבר ( Graeber דייוויד הארווי ( Harvey ) ופיטר ליינבו ( Linebaugh ) משקף את המגמה הגוברת מאז שנות התשעים של המאה העשרים לרדוף את הנאו-ליברליזם המפריט באמצעות רוח הקהילתיות השוויונית . יש במונח זה משום התנגדות ל״גידור״ מכל סוג, אם בצורתו הפרוטו-קפיטליסטית המוקדמת – תיחום אדמות משותפות – אם בצורתו הקולוניאלית – לקיחה של אדמות ילידים ביבשת אמריקה – ואם בצורות בנות ימינו – הצבת הגבלות משפטיות כגון “פטנט״ ו״קניין רוחני״ לשם ניהול הבעלות על רעיונות . בעקבות נפילת הקומוניזם ומשבר הקפיטליזם המונח יכול לציין את המאבק להשיב לידי הציבור את משאבי הכלל . מייקל הארט ( Hardt ) ואנטוניו נגרי ( Negri ) סבורים : “רכוש הציבור אינו רק כדור הארץ שאנו חולקים אלא גם השפות שאנו יוצרים, המנהגים החברתיים שאנו 131 מייסדים [ וכן ] אופני החַברותיות המגדירים את מערכות היחסים שלנו״ . ה״גידור״ בן ימינו הוא איום ישיר לא רק על העמים הילידיים ...  אל הספר