[ 431 ] הפוליטיקה של הרב-תרבותיות בעידן הפוסט-מודרני “לנכס״ נהפך למעין הפרדה גזעית מנטלית ומשטור הגבולות הגזעיים, לסירוב להכיר במעורבות ההדדית ( מונח של צ׳נדרה מוהאנטי [ Mohanty ] ) של אדם באחרוּת ? איך יכולה עבודה אקדמית, אוצרותית, אמנותית או פדגוגית “להתמודד״ עם הרב-תרבותיות בלי להגדיר אותה בפשטנות כמרחב שבו רק לטינים יכולים לדבר על לטינים, אמריקנים אפריקנים על אמריקנים 7 כשכל קבוצה לכודה בשוני שלה עצמה שנעשה אפריקנים וכן הלאה, ממשי ? באיזו מידה יכול חבר בקבוצת מיעוט אחת לדבר בשם קבוצת מיעוט אחרת ? איך אפשר להימנע מצמד המלכודות – “אינסיידריוּת אתנית״ ( ביטוי של פול גילרוי ) , שנובע ממנה שרק בני יורובה יכולים לדבר בשם בני יורובה, וניכוס שטחי, שמתיר לכל תייר שמבלה שבוע ביורובלנד לדבר בשם בני יורובה ? איך נימנע מהארכת המורשת הקולוניאלית של ניכוס לא הוגן ושל חוסר רגישות כלפי “מיעוטים״ ( גם במובן האקדמי של הפוליטיקה של היוקרה והאזכור ) בלי להשתיק בעלי ברית אפשריים ? אפילו הדיבור על אנטי-מהותנות ועל היברידיות אינו משכך לגמרי את החרדה שמעוררות 8 השאלות מי מדבר, על מה, בשם מי ולאיזו מטרה . א...
אל הספר