[ 382 ] אירופוצנטריות שלא מדעת שירהיב עוז ויחשוף את הגרוטסקיות של בעל הכוח ואת היופי החבוי של ה״המוני״ . באסתטיקה של הקרנבל כל דבר נושא בחובו את ניגודו בתוך לוגיקה חלופית של סתירה תמידית ושל הפכים שאינם מוציאים זה את זה, שחורגת מן המחשבה הלוגית של ברירה יחידה בין נכון ובין לא נכון המאפיינת סוג מסוים של רציונליזם פוזיטיביסטי . הקרנבל מעדיף אסתטיקה של טעויות, “דקדוק מבדח״ ( gramatica jocosa ) בלשונו של רבלה, שהשפה האמנותית משוחררת בה מן המוסכמות המסרסות של התקינות ושל הנימוס . הקרנבל מעמיד מול היופי הנייח, הקלסי והמלוטש של הפסלים העתיקים את “הגוף הגרוטסקי״ הנזיל והחריג ושולל את מה שאפשר לכנותו “הפשיזם של היופי״ – ההבניה של טיפוס או של שפה אידיאליים של יופי שביחס אליהם טיפוסים אחרים נתפסים כווריאציות “דיאלקטיות״ נחותות . האסתטיקה הקרנבלית מרוממת אפילו תוצרים “בזויים״ של הגוף – כל מה שהייצוג המכובד החרים משום שכללי הנימוס הרשמיים כבולים לתפיסה מניכאית של הגוף כדבר מלוכלך מיסודו . אם כן, האמנות הקרנבלית היא “אנטי-קנונית״ : היא מפרקת לא רק את הקנון אלא גם את המערך שמייצר את הקנונים ואת תו הת...
אל הספר