מקורותיהם הארכאיים של דגמי אסתטיקה חלופיים

[ 372 ] אירופוצנטריות שלא מדעת של רוברט פֵריס תומפסון, כלומר סגנון שנמנע הן מריאליזם אשלייתי הן 9 מסורות לא ריאליסטיות יש גם במערב כמובן, וממילא מהפשטת יתר . אין הריאליזם האוקסידנטלי רע מיסודו ; עם זאת בהיותו תוצר של תרבות מסוימת ושל רגע היסטורי מסוים, הוא אינו אלא רצועה אחת בתוך קשת אסתטית רחבה . כשם שהאוונגרד האירופי נעשה “מתקדם״ מתוך שימוש ב״ארכאי״ וב״פרימיטיבי״, כן אמנים לא אירופים השתמשו – בגרסה אסתטית ל״נוסטלגייה מהפכנית״ – ברכיבים המסורתיים ביותר של תרבותם – רכיבים שאינם “פְּרֵה-מודרניים״ ( מונח שצובע את המודרניות בצבעים של תכלית ) אלא “פָּרָה-מודרניים״ . באמנויות ההבחנה בין הארכאי ובין המודרניסטי חוטאת לעיקר לעיתים קרובות, שכן שתי הקטגוריות כאחד שוללות את מוסכמותיו של הריאליזם המימטי . אין מדובר אפוא בהצבת הארכאי והמודרני זה לצד זה אלא בשימוש בארכאי כאמצעי פרדוקסלי למודרניזציה בזמניוּת לא הרמונית שמשלבת בין קומוניטס דמיוני מן העבר ובין אוטופיה דמיונית לא פחות לעתיד לבוא . מסורות קולנוע חלופיות משתמשות – למשל בניסיונותיהן לחשל שפה משחררת – בתופעות פָּרָה-מודרניות כגון דת עממית ו...  אל הספר