אלגוריות של אין־אונות

[ 345 ] הסרטים בגישת העולם השלישי מעבד קלסיקה עיבוד חתרני כמו בעיבודו של דוס סנטוס ל רופא הנפש ( 1970 , O Alenista ) מאת מאשאדו די אסיס ( de Assis ) . אפשר שהנטייה לאלגוריה הַזמינה לכל אמנות מוקצנת במקרה של משטרי דיכוי, ובייחוד כשיוצרי קולנוע אינטלקטואלים שהשיח הלאומי עיצב אותם עיצוב עמוק מרגישים מחויבים לדבר בשמה של האומה כולה ועליה . כאן נתמקד בשלושה סרטים שהעלילה שלהם מתרחשת בברזיל, בסנגל ובישראל - פלסטין בהתאמה ושבהם אין-אונות ממשית או מושאלת משמשת אלגוריה לצרות החברתיות, הפוליטיות והכלכליות הפוקדות אומות של העולם השלישי . נתחיל בסרט ברזילאי שמציג אלגוריה גלויה : ארץ בטרנס של גלאובר רושה הממזג אסתטיקה ברוקית ואוונגרדית ( שמושפעת משייקספיר, מאייזנשטיין, מוולס, מברכט ומרנה ) וביקורת עוקצנית על הפוליטיקה השמאלית-פופוליסטית שלא הצליחה למנוע את ההפיכה הצבאית בברזיל ב- 1964 נגד משטרו הנוטה לשמאל של ז׳ואאו גולאר ( Goulart ) . שמו של הסרט, שאינו מתייחס לדמות כי אם לארץ ( terra ) הנתונה בטרנס ( מילה המורה על מצבם של מי שרוחות דבקו בהם בדת האפרו-ברזילאית ) , מכריז בקולי קולות על כוונותיו האל...  אל הספר