ההארה ההדדית של תרבויות

[ 308 ] אירופוצנטריות שלא מדעת על הזהות הלאומית מתבססת לרוב על “לובן״ לא מוצהר ועם זאת נורמטיבי . אף שהיו שנימקו את האופי הלאומי הצפון-אמריקני כתולדה של אופיים הדתי הפוריטני של מייסדי המדינה ( פרי מילר [ Miller ] ) או של השפעתה של חוויית הסְפר על האישיות הלאומית ( פרדריק ג׳קסון טרנר [ Turner ] ורו״ב לואיס [ Lewis ] ) או של כוחם המעצב של מוסדות פוליטיים הדוגלים בשוויון זכויות ( ניתוחו של דה טוקוויל [ De Toqueville ] ) , חוקרי הזהות הלאומית נטו להמעיט בערכו של הממד הגזעי המובהק שלו . אינטלקטואלים אמריקנים לטינים, לעומת זאת, נטו מתחילת המאה התשע עשרה לפחות להמשיג את הזהות הלאומית במונחים המבטאים פלורליזם גזעי . המשורר הברזילאי אולאבוֹ בילאק ( Bilac ) , שכתב בשנות העשרים של המאה העשרים, ראה באמנות הברזילאית משום “פרח אוהב של שלושה גזעים 30 האנתרופולוג ז׳ילברטו פרֵירֶה סבר בשנות השלושים של המאה עצובים״ . העשרים כי המגוון הגזעי של ברזיל הוא המפתח ליצירתיותה ולמקוריותה . איננו טוענים שהוגי דעות אמריקנים לטינים היו גזענים פחות – למעשה חלק מהם גינו את העירוב הגזעי על שום היותו לדבריהם מקור ל״ני...  אל הספר