תזמור השיחים

[ 275 ] סטראוטיפים, ריאליזם והמאבק על הייצוג עצם המונח “לימודי הדימוי״ מעיד על ההתעלמות מן הדָבוּר ומן ה״מושמע״ . הנטייה למטפורות דיבוריות ומוזיקליות – קולות, הנגנה, הטעמה, רב-קוליוּת – משקפת הסטה של הקשב, כפי שג׳ורג׳ יודיס טוען, מן המרחב הלוגי החזותי בעיקרו של המודרניות ( פרספקטיבה, הוכחות אמפיריות, שלטון המבט ) אל מרחב “פוסט-מודרני״ של הקוֹלי ( אתנוגרפיה שבעל פה, 57 היסטוריה של עם, סיפורי עבדים ) כאמצעי להחזרת הקול לחסרי הקול . המושג “קול״ מייצר מטפורה של חלחול מבעד לגבולות שמעצב מחדש כמו הקול בקולנוע את עצם המרחביוּת, ואילו הארגון החזותי של המרחב, על התחימה ועל ההגבלה ועל משטרת הגבולות שלו, יוצר מטפורה של הדרות ושל מדרגים . אין בכוונתנו להפוך את המדרגים הקיימים – להחליף את הדמגוגיה של החזותי בדמגוגיה חדשה של השמיעתי – אלא להציע להתייחס לקול ( ולצליל ) ולדימוי כאחד בדיאלקטיות ובדיאקריטיות . דיון רב-גוני יותר בגזע ובאתניות בקולנוע ידגיש פחות את ההלימה המימטית המדויקת לאמת סוציולוגית או היסטורית מסוימת ויותר את הפעולות והתגובות ההדדיות של קולות, שיחים והשקפות – לרבות אלה שפועלים בתוך ה...  אל הספר