המלחמה הפוסט־מודרנית

[ 174 ] אירופוצנטריות שלא מדעת אמת ) ושל המערבון ( קווים נמתחים בחול, ההיגיון העיקש של העימות המכריע ) . התסריט של מלחמת המפרץ ניחן בקסמה היסודי, הילדי, של האגדה, בפירוטכניקה המדהימה של האפוקליפסה ובדחפים הדידקטיים של המשל . במלחמה הזאת מנגנון תקשורתי, שכבר היה בעל כוח רב, “שודך״ למנגנון נוסף של המבט : ההדמיה והמעקב הצבאיים . צופי הטלוויזיה הוזמנו אפוא “ליהנות״ מפריצת דרך בכוח האודיו-ויזואלי התותב . משדרי החדשות הציעו לצופים “מבט כובש שבא משום מקום״, כפי שדונה הרוויי מכנה זאת בהקשר אחר – מבט שתובע את “הכוח לראות ולא להיראות, לייצג אגב 75 אם בדרך כלל הסיקור הטלוויזיוני מאפשר לצופים התחמקות מייצוג״ . לדמיין שהם נמצאים ב״מוקדי העימות״ הגלובליים, בזמן מלחמת המפרץ פיתתה התקשורת את הצופים לרגל – בזכות מעקב כמעט פורנוגרפי – על 76 אזור גאוגרפי שלם שכל פינה בו חשופה למבטו הפנאופטי של הצבא . העובדה שהשקפת הצבא נעשתה ממש השקפת הצופה עוזרת להסביר את התמיכה הציבורית העצומה במלחמה בקרב אזרחי ארצות הברית . שכן מלבד התענוגות שמספקת ההזדהות עם מנגנון צבאי רב-עוצמה, הסיקור של מלחמת המפרץ הקצין את התענוג...  אל הספר