[ 145 ] הדמיון האימפריאלי ומעשי ידי אדם ( הנילוס, הטאג׳ מהאל ) וחשפה תרבויות שנקברו באדמה ( החפירות בנוביה ) ואגב כך טענה כל מראה ברעננות פעורת העיניים של המכונה החדשה . אבל חלוצי הדימוי המתועד כמעט מעולם לא פקפקו במערך של יחסי הכוח שאִפשר להם לייצג ארצות ותרבויות זרות . איש לא שאל למשל איך ראוי לייצג את מצרים ואת ההיסטוריה והתרבות המצריות או תהה מה דעתם של המצרים בסוגיה . הצלמים שיצאו לסיור האוריינטלי הגדול רשמו וקיבעו אפוא את ראייתם הסובייקטיבית אבל אגב כך גם שרטטו גבולות ברורים בין הסובייקט המתבונן ובין האובייקט שמתבוננים בו, בין התייר ובין ה״מתויר״ . צלמים כגון ג׳ורג׳ ברידג׳ס ( Bridges ) , לואי דה קלרק ( de Clercq ) , מקסים דו קאמפ ( du Camp ) ויוצרי קולנוע כגון תומס אדיסון והאחים לומייר לא סתם תיעדו טריטוריות אחרות – הם גם תיעדו את המטען התרבותי שהם עצמם נשאו . פרשנויותיהם הסובייקטיביות היו נטועות עמוק בשיחים של האימפריות האירופיות שמהן הם באו . ההתרגשות שעוררה יכולתה של המצלמה לרשום איכויות צורניות של תנועה עלתה בקנה אחד עם השאיפות להתפשטות במלוא הקיטור של האימפריאליזם עצמו . שיר...
אל הספר