עיצובה של זהות לאומית

[ 142 ] אירופוצנטריות שלא מדעת הרומנים, ומשכם נע בין זמן סיפור שאורכו כמה דקות כמו בסרטים הקצרים הראשונים של האחים לומייר ובין שעות רבות ( ואלפי שנים סמליות ) בסרטים כגון אי-סובלנות ( 1916 Intolerance, ) או 2001 : אודיסאה בחלל ( : 2001 1968 , A Space Odyssey ) . סרטים מוסרים תחושת זמן ותחושה של חלוף 10 הבדיון הספרותי הלאומי הזמן – מה שאנדרסון מכנה “זמן של לוח שנה״ . חוקק באירועים מרובים רושם של גורל ליניארי נתפס, וגם סרטי הקולנוע מסדרים אירועים ופעולות בעלילה שמתרחשת על פני זמן ומתקדמת לקראת הגשמה ובכך מעצבים את החשיבה על הזמן ההיסטורי ועל ההיסטוריה הלאומית . אם כן, הדגמים העלילתיים בסרטים אינם רק שיקוף של תהליכים היסטוריים בזעיר אנפין אלא הם גם צירים או תבניות של ניסיון שאפשר לכתוב באמצעותם את ההיסטוריה ולדמות בעזרתם את הזהות הלאומית . הסרטים, כמו הרומנים, מוסרים “כרונוטופים״, במונחיו של מיכאיל בכטין : הם מגשימים את הזמן במרחב, מתווכים בין ההיסטוריה ובין השיח ומספקים סביבות בדיוניות, ואלה חושפות לעין מערכי כוח בהקשרים היסטוריים ייחודיים . הן בסרט הן ברומן “הזמן [ . . . ] מתעבה, נעשה ס...  אל הספר