“יוון: כאן הכול התחיל״

[ 89 ] תצורותיו של השיח הקולוניאליסטי את בבואתו הנשקפת במים . הכיתוב מזמין את הצופים להשקיף כמו נרקיס על “הטוהר הצלול של מימי יוון״ . אבל סיפור המוצא הזה משקף בעצמו מבט נרקיסיסטי : אירופה מתבוננת במראה ומסתנוורת מיופייה שלה . הימים היווניים, שהמיתוס הקלסי שורה עליהם, מזמינים את התיירים אל תוך מה שמוצג כעבר משותף . מודעות המפרסמות את מימי הקריביים הצלולים לא פחות, לעומת זאת, פונות לא אל המקורות ההיסטוריים אלא אל “הבריחה מחיי היום-יום״ החושנית ( “באיי בהאמה טוב יותר״ ) ואינן מפגינות עניין רב במיתוסים ובהיסטוריה הילידיים של האזור . מתחים קהילתיים על אודות משמעות ההיסטוריה ופרשנותה מהדהדים בשתי סדרות הפרסומות . המודעות היווניות עוסקות בהיזכרות ובהשקפה מהורהרת, ואילו המודעות הקריביות עוסקות בהתעוררות מחודשת של החושים הרדומים ובמובלע גם בשכחת ההיסטוריה . הסדרה הראשונה יוצרת קשרים אל העבר האירופי, ואילו הסדרה השנייה מטשטשת כל זיקה היסטורית . מודעה נוספת בעניין יוון – פרסומת לתערוכה של פסלים קלסיים – מציגה את יוון כערש הדמוקרטיה וכמקום לידתו של העצמי האירופי שאינו אלא 1 במודעה, שכותרתה “הנס הי...  אל הספר