עמנואל קאנט (1724 – 1804) — ביוגרפיה קצרה

] 141 [ עמנואל קאנט — חלק שני הפעם כי התרנגול הקרקרן השכונתי עלה לו על העצבים, והבעלים של התרנגול סירב למכור לקאנט את התרנגול ( שלא לומר ״להסגיר״ לקאנט את התרנגול כי יש להניח שהתרנגול לא היה שורד זמן רב לאחר חילופי הבעלים ) . דרך אגב, גם פוירבך סבל בדירתו האחרונה מנביחות של כלב, ומספרים שגם דקארט הוטרד משירת זמיר . כל מי שניסה פעם להירדם בלילה שבו זמיר שר, יודע עד כמה מטריד הזמיר ״שר״ — שלא כמו הדימוי שנוצר לו בשירת הטבע . לקאנט היה קל יחסית לעבור מדירה לדירה כי הוא לא התחתן מעולם, והיה לו מעט מאוד רכוש . רשימה בכתב ידו מציינת את חפציו : ״קסת דיו, נוצה וסכין, נייר, טקסטים, ספרים, נעלי בית, מגפיים, פרווה, כובע חורף, מכנסי שינה, מפיות, מפת שולחן, מגבת, צלחת, קערה, סכין ומזלג, קערת מלח, כוסות ליין וכוסות לבירה, בקבוק יין, טבק, מקטרות, כלי תה, תה, סוכר, מברשת״ . בשנת 1783 קנה קאנט לבסוף בית במרכז העיר . בבית הזה הפריעו לו הזיופים של אסירי בית הסוהר הסמוך ששרו מזמורים דתיים בקולי קולות ( לדעת קאנט, הם שרו בקול רם כל כך כדי לזייף פתוס דתי ) . אבל הוא הצליח לשכנע אותם לפחות שיסגרו את החלונות ...  אל הספר