עמנואל קאנט — חלק ראשון: מתווכח על טעם ועל ריח

] 116 [ 12 מ שפטי ם ששינו את ה עולם בשיחות יום-יומיות למשפטים ״על טעם וריח אין להתווכח״ ו״זה עניין של טעם״ יש משמעות כמעט זהה שאומרת : לכל אחד יש טעם משלו . לשאלה מהו ״טעם רע״ יש משמעות רק עבור אנשים שמאמינים שיש להם ״טעם טוב״ . כך או כך, אף אחד אינו רוצה להיחשב ״חסר טעם״ . לומר על מישהו שהוא ״חסר טעם״ זה שקול ללהאשים אותו שהוא מתנהג התנהגות שאינה מכבדת . לטעון שמישהו ״חסר טעם״ זה האשמה חמורה ביותר שאפשר להאשים בה אדם בהקשרים של אמנות, תרבות או אפילו אוכל . אבל קאנט יצא בהאשמה כזו למשל כשכתב : ״יש טבחים שפשוט אין להם לשון״ על אחד מן הפתקים הרבים שנמצאו בעיזבונו . קאנט גם בחיבורו האנתרופולוגיה מנקודת מבט פרגמטית גינה את ״מוזיקת הרקע שנהוג לנגן במשתים של האצולה הגבוהה״ כ״הזוועה חסרת הטעם ביותר שתרבות מסיבות הזלילה הייתה מסוגלת להמציא״ . כנגד אותן סעודות ראווה פאודליות הציג קאנט רשימה של ״כללים לארוחה בטעם טוב ובחברה נעימה״, כלומר כללים שלדעתו מתאימים לשהייה מהוגנת בחברה . כללי הארוחה של קאנט הם : א . לבחור נושא שיחה שמעניין את כולם . ב . למנוע שתיקות מעיקות . ג . לא לשנות את נושא השיחה ל...  אל הספר