] 114 [ 12 מ שפטי ם ששינו את ה עולם באותה תקופה החלה הידידות בין אדם סמית' ובין דייוויד יום שנמשכה עד מותו של יום בשנת 1776 . סמית' היה בצידו של יום בסכסוך הציבורי שפרץ בין יום ובין רוסו בעקבות שהותו של רוסו באנגלייה שארגן בעבורו יום . סמית' לא הצליח לשכנע את חברו יום שאין טעם לשקוע במריבה עם ״רוסו הנוכל״ . דייוויד יום נחשב, כנראה בצדק, אתאיסט, דבר שאמנם לא הוביל לשרפתו על המוקד, אבל כן היה יכול בזמנו לעכב ואף למנוע קריירות אקדמיות . סמית' היה זהיר יותר מיום בעניין הזה, ואפילו סירב לפרסם לאחר מותו של יום את ״הדיאלוג על הדת הטבעית״ שכתב יום . עם זאת, סמית' כתב הספד משבח לכבודו של יום, הספד שהביא על סמית' בדיוק את אותן צרות שניסה למנוע כאשר סירב להוציא את כתביו של יום . כך או כך, ההערה שאמר אחד מהסטודנטים של אדם סמית' לאחר מותו של סמית', נשמעת בהחלט מוגזמת : ״סמית' האמין לכל מילה שהוציא יום מהפה . אילו יום היה אומר לו שהירח הוא גבינה ירוקה — סמית' היה מאמין לו״ . בתחילת 1764 עזב סמית' את האוניברסיטה כדי לשמש מורה פרטי לשני נערי אצולה במסעם בצרפת . בשהותו הממושכת בפריז פגש סמית' בסלונים ש...
אל הספר