אדם סמית': מזכיר בחטף את היד הנעלמה

] 105 [ אד ם סמ ית ' שלפיו יצרים אנוכיים ואף מופקרים מובילים לאיזון של החברה הקפיטליסטית ואף לשגשוגה . תורת הכלכלה של אדם סמית' העניקה לחיבורים החצי-סטיריים של מנדוויל את היסוד המדעי שלהם : נראה שיש הרמוניה מוגבלת אך משונה בין האנוכיות של כל פרט במערכת ובין התקדמות הכלל . אבל דווקא הכלכלנים לא ממש הצליחו לעכל את רעיונותיו של אדם סמית', כפי שהבחין אלברט א' הירשמן בספרו הדק אך המשפיע ״תשוקות ואינטרסים״ : ״אף שאדם סמית' הקפיד להימנע מן הצורה הפרדוקסלית שבה הביעו מנדוויל ואחרים רעיונות דומים, עדיין השאיר המפעל שלו כל כך הרבה פרדוקסים וחידות אינטלקטואליות שדורות של כלכלנים אחריו היו עסוקים בניסיון לפענח אותם", או כפי שניסח זאת חתן פרס נובל לכלכלה אמַרטיָה סֵן : ״מרחב הפרשנויות על אדם סמית' היה שדה קרב ונשאר שדה קרב״ . עד היום מתפלמסים על השאלה עד כמה "דומיננטיות האינטרס" בספר עושר העמים עולה בקנה אחד עם "היכולת האנושית הטבעית להזדהות עם הזולת" בספר תאוריה של הרגשות המוסריים — או עד כמה רעיון "היד הנעלמה", שמובא בספרו הראשון, עולה בקנה אחד עם רעיון "הצופה הבלתי משוחד ששופט ללא אינטרס אישי", ...  אל הספר