302 שילה שיינברג ׀ אסתר רתם של בובר - כלומר לתפיסתו את האדם כ"יש זיקתי" או כ"אדם 371 בממשותו הקיומית בכפל זיקות "אני-אתה" ו"אני-לז" . דיאלוגי" משמעות העיקרון הדיאלוגי של בובר היא בראיית האדם כמי שעומד וקיים תמיד בתוך זיקה ( יחס ) , כמי שנמצא תמיד במפגש ובקשר עם העולם סביבו ונקרא להתייחסות, כדברי בובר "בראשית 372 לאדם בהיותו ביחס יש קדימות קיומית על פני היא הזיקה" . ההוויה היחידנית הנפרדת או כחלק מקבוצה - "גם הגורילה הוא אינדיבידואום וגם קן-טרמיטים הוא קולקטיב, ואולם אני ואתה הווים רק בעולמנו, כי הווה בו האדם, והאני עולה מתוך יחס אל 373 האתה" . החינוך כתהליך ההתפתחות של האדם, מחייב לפי בובר מפגשים אנושיים ייחודיים שמתקיימת בהם הזיקה "אני-אתה" התובעת חירות ומאפשרת אותה כבסיס אתי לתהליכי החינוך . בכתביו הפילוסופים המרכזיים, הכרך הראשון, בסוד שיח ובמיוחד המסה "אני ואתה" בתוכו, והכרך השני, פני אדם , בובר מתייחס למפגש החינוכי כגרסה מיוחדת של מפגש "אני-אתה" . במפגש זה 374 מושג מרכזי בהגותו החינוכית, נדון חלה "הקפה" ( Umfassung ) , בו בהרחבה בהמשך הפרק . נגיעה ישירה בחינוך על היבטיו השונים והח...
אל הספר