262 שילה שיינברג ׀ אסתר רתם "המבט הפוסטמודרניסטי" בחינוך נעשו תמיד מתוך זווית ראייה המבכה את מגבלותיו, את "ריקנותו" ואת התכחשותו של מבט זה לממדים ה"חופשיים" והיצירתיים ברוח האדם . יחסו לחינוך מורכב . מצד אחד, הוא הכריז על עצמו כהומניסט והאמין בחינוך וביכולתו 309 מצד שני, להיות כוח משחרר התורם להומניזציה של האדם . הציג את החינוך בגילוייו המודרניים והפוסטמודרניים ככוח מנרמל אלים אשר בסגידתו למולך היעילות או לנורמות קבועות גורם לאדם להיות "משהו" - היינו דמות קבועה, מוגבלת ונעדרת יחס לאחר, במקום להיות "מישהו" - סובייקט חופשי בעל פוטנציאל אין-סופי לרפלקסיה, לשינוי עצמי ולזיקה הומנית לאחר . ככל שהחינוך יעיל יותר כן מתמסרים בני האדם בתשוקה גדולה יותר לאזיקים המונעים מהם להיות מה שהם יכולים להיות ומסתירים מהם את אלימותם של מנגנוני העיצוב של מי שהינם . עניינו של החינוך המנרמל להשכיח מהאדם את "האחר לחלוטין" מהסדר הקיים ואת הפוטנציאלים הלא משוחררים שלהם שהם הם המאפיינים את בני האדם כסובייקטים כלומר לא אובייקטים . החינוך המנרמל מייצר את האדם בתור משהו ומונע ממנו להיות מישהו . בני האדם המנורמלים מו...
אל הספר